פרק אחד עשר שנות השלושים: בין אמונה לספק בפתרון הדו־לאומי

188 ירמיהו בציון תגובתו של בן-גוריון הייתה מתונה יותר, שכן הוא הביא בחשבון את השפעתו של מאגנס בקרב החוגים הלא ציוניים בארצות הברית . באיגרת אל חברי הנהלת הסוכנות מ- 9 ביוני 0 9 כתב בן-גוריון : ׳מהוויכוח בוועדה הפוליטית ידועים לכם חילוקי הדעות בין ״האמריקאים״ ובין ההנהלה בשאלת הערבים . מחלוקת זו עלולה ליהפך לסכסוך רציני . ורבורג כתב לוויצמן שיש בדעתו להסתלק, כי אינו מסכים לפוליטיקה הערבית שלו . ברור שגברה עליו השפעת מאגנס׳ . בהמשך מציע בן-גוריון שברל כצנלסון ייפגש עם מאגנס לעתים תכופות, וכך אפשר יהיה ׳למנוע אותו מצעדים מזיקים׳ . עוד הוא כותב בנוגע לוויצמן : ׳ויצמן לא עשה בחכמה בהתנפלו בחריפות על מ . [ מאגנס ] בוועדה הפוליטית . אני העירותי לו, לפני נאומו, על ההפסד הכרוך בשיסוי נגד מ . , וויצמן הסכים לי, והוא התחיל את דבריו בטון רצוי . אך בשטף דבריו נתרגז והטיח דברים קשים, העלולים להקים חיץ בינינו ובין הקבוצה האמריקנית׳ . התגובות בארצות הברית היו מעורבות, אך על רקע המבוכה שפקדה את יהדות ארצות הברית אחרי אירועי 9 9 , יד ההתנגדות לפעולותיו של מאגנס הייתה על העליונה . ׳קבוצת ברנדייס׳ ראתה בפ...  אל הספר