קטעי מכתבים לארלט

ג׳ורג׳ פולדס 368 1953 . 1 . 27 לאשתי הקטנה היקרה, [ . . . ] שבת בצהרים, גבר בגיל העמידה כבר היה אצל ס׳ ; לא מגולח, שקט . אך בזמן הארוחה הוא שר . ישבתי לידו והתבוננתי בו . בעודו שר, הוא התנודד בעצמו ונעלם ; דורות העבר הם שהנחו את תנועותיו והופיעו . את מבינה מה אני מבקש לומר ? יש אנשים פשוטים כאלה שמצליחים לממש דרגה רוחנית גבוהה יותר מה“מלומדים“ ; אני חושב שקלטתי את יופיו של השם, שנתן לנו את המצוות ופתח [ לנו ] שער רחב כדי להתעלות . והשמחה שביטאו תנועות אלה : השם נתן את השבת, היום שבו נח, וגם אנחנו נחים ומשתתפים ביצירתו . שהמצב הזה יהפוך להווייתנו, לדפוס החיים שלנו . אני צריך להתעמק בסביבתם של האנשים אלה . אני אוהב אותך, אני מנשק אותך בכל כוחי . ג׳ורג׳ 1953 . 2 . 18 אשתי הקטנה ! [ . . . ] קטנה שלי, אינני יודע למה ואיך, השבוע, כשאני חושב עלייך אני רואה עץ ; הגזע שלו חלק, חום, טיפות מים מבהיקות על פניו . וענפיו למעלה מתרחבים, מסודרים בעדינות . עליו רבים מספור ( כמו שערותייך ? ) ועוקבים בדריכות אחר תנועות האוויר . ביניהם מסתתרות ציפורים . קטנה שלי, אל תהי עצובה, להתראות, מהר . ג׳ורג׳ 1953 ....  אל הספר