אריק להב-ליבוביץ 66 את הסרט . אמרתי לו שאני שמח מאוד על ההזדמנות שהוא נותן לי להוכיח את עצמי, ואכן אחרי כמה ימים הוא חיבר ביני לבין הבמאי כדי שנתחיל לעבוד בהקדם האפשרי . הגעתי נרגש ליום העריכה הראשון בחיי, ואחרי כמה מילות נימוס התיישבתי על מנת להתחיל לערוך . אבל לצערי מהרגע הראשון של העריכה הייתי משותק . האיש שישב לידי היה מלומד ושכלתן, ובשום אופן לא יכולתי לנהל איתו שיח שוויוני . ציטוטים של תיאוריות פסיכולוגיות וקולנועיות עפו לעברי וערערו את שארית הביטחון העצמי שלי, שמלכתחילה היה זעום . קפוא לגמרי לא פציתי את פי, ומדי פעם רק הצלחתי למלמל שקטע כזה או אחר נראה לי טוב . אבל המלמולים לא ריצו את הבמאי . הוא דרש בצדק את סחורת הדיאלוג שלא יכולתי לספק . כך זה נמשך כמה ימים . בסוף כל משמרת, כשהייתי חוצה את רחוב דיזינגוף לכיוון הדירה שלי, ליוו אותי כאבי ראש קלים בצד ימין, אלה שתמיד מאותתים לי שמשהו לא טוב קורה . ובאמת משהו לא טוב קרה — פוטרתי מהפרויקט . האגו השברירי שלי התרסק לחלוטין . אבל מכל הסיפור הזה יצא דבר טוב . הבנתי שכעורך אני חייב להיות מנומק . בין העורך לבמאי מתקיים דיאלוג שהוא בדרך כ...
אל הספר