ברנרד הורן 528 נעימת הדברים המעשית והעניינית כל כך במשא ומתן שהתנהל בין תמר לחמיה, סותרת את אפשרות קיומה של כל רגשנות יתר : יהודה : הבה נא אבוא אליִך . תמר : מה – תתן – לי כי תבוא אלי . יהודה : אנכי אֲשַלַח גדי – עזים מן – הצאן . תמר : אם – תתן ערבון עד שלח . יהודה : מה הערבון אשר אתן – לך . תמר : חֹתמ ופתיל ומט אשר ביד ) בראשית לח 16 - 18 ( . אם בדחף מדובר, הרי שהוא שקול ומדוד עד מאוד ! אבל עדיין לא התקרבנו אפילו למיצוי אפשרויות הפירוש . אולי המחשבה שחייה כאישה תמו דוחפת את תמר לצאת למסע נקמה בחמיה, או אולי כמיהתה הנואשת לילד, לשאת זרע ברחמה, שמבחינתה זה ייעודה הראשון . בהקשר זה, הבאת ילדים לעולם אינה רק התפקיד הראשי שהתרבות הגברית מייעדת לאישה . בספר בראשית מוצג עניין זה כדרך היחידה העומדת לו לאדם — אישה או גבר — להנציח את עצמו . האם אפשר שתמר מוכנה להסתכן במוות ובלבד שתזכה להנציח את עצמה על ידי העמדת צאצא ? או אולי מדובר בכלל בחסך מיני של תמר ? שהרי לא במקרה מסופר על יהודה שחיפש פורקן מיני מיד משהשלים את ימי האבל על מות אשתו . בניגוד לו, תמר כילתה שנים רבות בבית אביה אחרי שטעמה...
אל הספר