אמיר בנבג'י 174 את הסתירות ואת העיוותים הקיימים בעולם, ואולי אף "לעוותם" פעם נוספת, בתוך 4 ממש כמו גאורג לוקץ', שניסח את טענותיו נגד המודרניזם של המדיום האסתטי . תאודור אַדוֹרנוֹ ושל ארנסט בלוך, גם יהושע של אמצע שנות השבעים מבסס את ביקורת המודרניזם שלו על הערכה פוליטית מחודשת של האסתטיקה הפרגמנטרית והסוליפציסטית המיוחסת למודרניזם . היצירה המודרניסטית המתמסרת לחלקיות, לאניגמטיות ולאסטרטגיה של "עיוות העיוות" נידונה לשכפל את הבעיה שהיא מגנה : היא יוצרת בתוכה עצמה העתק של העולם המעוות, המפורק והממודר . דבריו של גאורג לוקץ' כנגד המודרניזם נוסחו במהלך ויכוח שהתלהט במחנה המרקסיסטי האירופי בשנות השלושים של המאה העשרים . עיקרו של הוויכוח הזה עסק בשאלת השפעתו הפוליטית של האקספסריוניזם, שכבר אז עבר את נקודת השיא שלו כתנועה ספרותית . לוקץ', שנודע הן בזכות כתביו האסתטיים והן בזכות הפרשנות המופתית שהעניק לתאוריית הפֶטישיזם של מרקס, כיוון את עיקר ביקורתו אל הפואטיקה המודרניסטית כפי שעלתה בצורות שונות מכתבים של אדורנו, בלוך או, במקומות מסוימים, מרטין הַיידֶגֶר . לוקץ' קובל על כך שהחלקיות והרגרסיביות של ...
אל הספר