הפתיל והפקעת : דליה רביקוביץ מתרגמת את ייטס 647 כמו שהוא מגלה לאוליביה שייקספיר, של מצב בריאותי רופף שהיה מלֻווה בתסכול מיני עז . מכאן הדגש הגלוי בתשוקה פיזית במחזור שירים זה, הסובב סביב שלוש דמויות : ג׳יין עצמה, ג׳ק אהובה, והבישוף . ג׳יין היא שמייצגת את הגוף מול סגפנותו המיובשת של הבישוף, נציג הרוח ה״מורם מעם״, הגוער בג׳יין על אהבתה לג׳ק ה״תרנגול הנפוח״ ( ועל כך ראו להלן ) . ג׳יין מוחה : וְאַף לֹא הָיָה עוֹד בִּישׁוֹף כְּשֶׁהֶחֱרִים אֶת גֶ׳ק הַסּוֹכֵן הַמְשׁוֹטֵט בַּכְּפָרִים ( כָּל הַיֶּתֶר מָצְאוּ מְנוּחָה בְּקִבְרָם ) וְהוּא שֶׁאַף כֹּמֶר פָּשׁוּט לֹא הָיָה נוֹפֵף בְּסִפְרוֹ וְצָעַק כִּכְרוּכְיָה שֶׁחָיִינוּ כְּדֶרֶךְ חַיָּה עִם חַיָּה . נַפְקָנִית וְהָאִישׁ הַמּוּרָם מֵעַם . ( 328 ) במפורסם בשירי המחזור, ״ג׳יין המשוגעת משוחחת עם הבישוף״ ( ״ Crazy Jane Talks with the Bishop ״ ) , שדווקא אותו לא תרגמה דליה רביקוביץ, מטיף הבישוף לג׳יין לבנות את ביתה בשמים ״ולא בדיר מזוהם״, והיא עונה לעומתו שהטהור והמזוהם כרוכים זה בזה ושהטהור זקוק למזוהם . ובהמשך השיר, בניסוח נועז ופראי : ״האהבה בנתה...
אל הספר