שירה פוליטית כאמנות - לשון ביצירתה של דליה רביקוביץ 515 מאֶלקיאוס ואילך, מלא דוגמאות לשירה אישית מונודית שהיא גם פוליטית . הזיכרון התרבותי הפוסט – רומנטי במערב פשוט הִשכיח מאיתנו את הפלורליזם הטבוע לא רק ברומנטיקה כי אם גם במודלים הקלאסיים עצמם, ומעניין לבדוק מדוע דווקא במאה השנים האחרונות היה חשוב כל – כך לשכוח ולהשכיח היבטים פלורליסטיים אלה ; אך זהו נושא לדיון אחר . התפיסה של הליריקה כאַ – פוליטית כרוכה במה שג'ונתן קאלר מכנה "הסקנדל של השיר הלירי" : ראיית השיר כמופע סוליפסיסטי שבו קהל קוראים מצותת לאדם המדבר אל עצמו ( 234 - 135 1981, Culler ; וכן מאמרו בתוך 1985, Ho šek and Parker 54 - 38 ) . הסוליפסיזם של השיר הלירי נסב, לפי תפיסה זו, על האפוסטרופה כמחווה מכוננת : הטקסט השירי ממחיז פנייה של "אני" לירי לנמען בלתי – אפשרי — המוזה, אהוב מת, מושג מופשט כמו היופי או האמת וכו' — נמען שבהגדרה אינו מסוגל להגיב ואינו אלא השלכה או עילה לביטוי אישי, שאינו חורג מגבולות עצמו . שירה לירית, לפי טענה זו, היא ריאקציונרית במהותה משום שאינה מאפשרת תגובה — תגובה שהיא תנאי מוקדם לפעולה ולפיכך גם התנאי ל...
אל הספר