184 מיכל בן - נפתלי אָז מָה אַתְּ עוֹמֶדֶת, אָמְרָה, אַתְּ צְרִיכָה לְהִזָּהֵר, הַאִם אַתְּ לֹא יוֹדַעַת מַה זֶּה בֶּגֶד בּוֹעֵר ? אֲנִי יוֹדַעַת, אָמַרְתִּי, אֲבָל לֹא לְהִזָּהֵר . רֵיחַ הַבֹּשֶׂם הַהוּא מְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתִּי . אָמַרְתִּי לָהּ : אַף אֶחָד לֹא חַיָּב לְהַסְכִּים אִתִּי אֵינֶנִּי נוֹתֶנֶת אֵמוּן בִּטְרָגֶדְיוֹת יְוָנִיּוֹת . אֲבָל הַבֶּגֶד, אָמְרָה, הַבֶּגֶד בּוֹעֵר בָּאֵשׁ . מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת, צָעַקְתִּי, מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת ? אֵין עָלַי בֶּגֶד בִּכְלָל, הֲרֵי זֹאת אֲנִי הַבּוֹעֶרֶת . ( 122 - 123 ) מבוא : ״שירים שכתבו אחרים אני אוהבת יותר״ קובצי השירה המוקדמים של דליה רביקוביץ עד ל אהבה אמיתית ( 1986 ) אינם מציגים באופן מפורש את דמות האם . שירי אהבת תפוח הזהב ( 1959 ) מטפלים באב, ולכאורה מותירים את האם מחוץ למפת המשפחה ולנפשות הפועלות בה . דומה כי האם אינה מופיעה כלל כדמות מכרעת, אלא מאוחר יותר, בתיאור אמהותה של המשוררת – הדוברת עצמה, או בהתמודדותה המאלפת עם אמהותה של האם הערביה, המגלמת פנטזיה על אמהוּת אחרת, שלמה, אידיאלית, מעין התקה של היידישע מאמע לשָׂדות אתניים,...
אל הספר