מה יש בדליה רביקוביץ ששובה את הלב ? 153 מה את אומרת, צעקתי, מה את אומרת ? / אין עלי בגד בכלל, הרי זאת אני הבוערת״ ( 123 ) . וכל השירים הללו, האם הם פונים לקוראת ? או לקורא ? האם תפוח הזהב הולך אל תפוח הזהב או אל מכהו ? מיהו הקורא של דליה רביקוביץ ? הקורא הזכר . מהי אהבתו לשירה הזאת ? כלום איננה היענות חסרת – ביקורת לעור המקולף הזה של הכאב הרביקוביצי ? אני מתעקש להישאר בשאלה של אהבת הקורא לשירת רביקוביץ . לא אהבת הקוראת ובטח לא אהבת הקורא / ת . אני שואל על היכולת לאהוב את הכאב הזה של אשה המשוועת אל מאזין . לא אל מאזינה . האם הפגיעות, חוסר הישע, הצורך בגבר חזק וטוב שיהיה אוהב / אב, אינם חלק מאהבת הקוראים לשירת רביקוביץ ? מובן שהשירה הזאת טובה ( ״כולנו משוררים נפלאים, אורי, כולנו משוררים נפלאים״, השיבה פעם רביקוביץ במסיבה אחת, לכותב שירים שהגן בלהט על משורר אחר, הגן עליו ואמר : ״אבל הוא משורר נפלא״ . ״כולנו משוררים נפלאים״, אמרה לו רביקוביץ ברשעות מקסימה של אריסטוקרטית רוסייה, וגם ידעה מה היא אומרת ) . השאלה איננה, כמובן, לבוא ו״להעריך״ את שירת דליה רביקוביץ, בהזדמנות החגיגית הזאת שבה רוא...
אל הספר