138 רבקה גורפיין קַוִּים שֶׁל עָשָׁן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן פַּחַד לוֹחֵךְ אֶת הַכַּף הָרְשָׁעָה אַבָּא חָדַל מֵהַכּוֹת אוֹתִי אַךְ הַפַּחַד שָׁרִיר וְקַיָּם . ( 23 ) השיר הזה, הנראה תמים בצורתו, בלחנו, בתוכנו — אינו למעשה תמים כל – כך . צורתו היא מחושבת, חדגונית – לכאורה, ותוך כך רצופה שינויים פנימיים מבית לבית, המעידים על כוונה ועל שליטה שירית . ומבחינת התוכן מכיל השיר חוויה בעלת כל סימני האותנטיות, גם אם אפשר שהיא דמיונית — חוויה שזמנה בילדות הרחוקה, בתקופה המציידת את האדם לקראת כל עתידותיו, והיא גם משמשת מכרה בלתי – נדלה לנושאים . בשיר זה מוגש לנו סיפור על עלבון ילדותי, אשר נקבע לו מקום ברור ויציב בעולם החווייתי, והוא משלח את צריבתו הפוגעת הרחק מעבר לילדות, אף מעבר להיגיון, אולי גם מעבר להתייתמות מאותו האב שהוא מקור החוויה . קיים מתח דרמטי סמוי בין פשטות הקווים של השיר לבין עצמתה ותדירותה של הפגיעה שהוא מתאר . המשוררת העלתה התרחשות העצורה למעשה בזכרונותיהם של רבים — אך היא הקנתה לה ממדים גורליים . בשיר בן ארבעה בתים השכילה לעצב במה ועלילה, צופים ושחקנים ראשיים, ואף לתת ביטוי לרצף של ז...
אל הספר