56 גבריאל מוקד רק ברחוב . / אני חושבת שזה כישרון כמו כל הכשרונות, / אולי זה כמו חבצלת השרון / שיודעת לפרוח, / כמו שושנה בעמקים / שבוחרת לעצמה את צבעיה . / אתה יודע / שושן וחבצלת כשהם פורחים / מכים אותך בסנוורים . / אינני אומרת זאת כדי לבייש, / ידוע לי שיש גם אחרים / יונקי הדבש הן היפות בציפורים / לטעמי, / אך מי שנוח לו יילך אל הזרזיר . / עם זאת אני חוזרת ומספרת לעצמי, / זרזיר מותניים / אַיִל משולש, / תפוח שאינו מאדים, / זה לא אני" [ 193 - 194 ] ) . במספר קטן של שירים בולטים כאן יסודות הכתיבה של דליה רביקוביץ בגיבושם הקלאסי הזוהר . מיזוג כזה מוחש, למשל, בשיר הידוע, שכונס בקובץ שלפנינו, "כל מִשבריךָ וגליךָ", החל מהתרוננות מקצבית וכלה במיזוג השלם בין מטבעות – לשון ארכאיות לאמוציה חוגגת : "וראיתי אני את דמעת העשוקים / הולכת וּנמוֹגָה על לֶחְיָם . / וריח חרציות עלה מן הבְּקָעוֹת / עם ריח שִׁטָּה רענן . / ומי נחלים התנפצו על אֲבָנִים / בגל של שמחה לחינם . / ועל שפת הכינרת היו מתרחצים / ורוח לא נָשַׁב על הים . / ולא היה מי שיֵלֵך על הגלים / רק המון סירות ומִשְׂחָקים . / וראיתי את דמעת העשוקים...
אל הספר