24 נתן זך 24 ) או "והאור הלך מסביב שוטף כְּנָהָר לנבּוֹע / וגלגל העין את גלגל החמה חָמַד . / אז ידעתי חֶמְדָּה שלא היתה כמוה" ( "חמדה", 47 ) . דומה שבניגוד ללשון המקרא, מתקבלים כאן לעתים קרובות הצירופים המשנאיים כביטוי להתהדרות שבצורה חיצונית . בשירים כמו "צער הלילה" ( 41 ) או "חמדה" ( 47 ) נוצר הרושם שהמשוררת משתמשת במלים כאילו היתה מזלפת על עצמה בשמים . ייתכן אמנם שבקשר ללשון המשנה, המפרנסת אצלנו אסכולה שלמה, אנו רגישים יותר לחשד של מחלצות "פיוטיות" המכסות על עולם ריק מתוכן ; אולם, בקריאת שירים כגון אלה הנזכרים, אי – אפשר להתעלם מההרגשה שלפניך סגנון מדושן עונג המבקש להסתוות בתבשיל ממטבח מטאפיזי, מה גם שהשירים אינם נקיים מאבק נהנתנות ותפנוקים הגורע ממשקלם . שיר כמו "כתמי אור" ( 44 ) טובל כולו במתק שבע ומנטף עד כדי לעורר שמץ בחילה . הפרוזודיה של דליה רביקוביץ היא פרוזאית מאד, במופגן . אולם, כאן יש להבחין שוב בין "פרוזאיות" כסימן היכר לאינטנסיביות של עולם השיר, ובין שימושים פרוזאיים שאינם אלא פרי יצר ההתהדרות הטרזנית של המשוררת בצורות וכלים עתיקים, "מכובדים" . בשיר המצוין "עומד על הכביש...
אל הספר