20 ברוך קורצווייל המיתית ! התפוח המתגעגע לאוכלהו, "כי הוא הרואהו" . המיתוס הקדום ביותר מספר בראשית נהפך לממש . הרואה את התפוח הוא גם היודע אותו : "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל" . אבל האהבה כאן, בשיר של דליה כמו בספר בראשית, עומדת בסימן המוות : "אילן התעצב : / ימות ואיננו" . "אילן התקצף / סרה היא וחטא היא, חזור בך היטב / כי כסל שנאתי" . האילן מזכיר את האיסור הקושר את אהבת תפוח הזהב עם החטא . אלא, שתפוח הזהב לא זו בלבד ש"אהב את אוכלהו", הוא "אהב את מכהו / בכל אבריו" ( 6 ) . די ברמז הזה כדי להעמיד את הקורא על הרב – ממדיות בשירי דליה . ומאידך : טעות גדולה היא להניח שדליה עוסקת באלגוריות שיריות ! לא ! הבעתה הלירית היא אותנטית בכל אחד משיריה, והמוזיקליות המיוחדת, ובחירתה הקולעת והחסכונית באמצעים לשוניים וריתמיים, הן המעידות על כשרונותיה המיוחדים של דליה . לביטוי "זהב" יש משקל ומשמעות מיוחדים בשירי דליה . גלגולים שונים יש לביטוי זה בדרך ההבעה העצמית . בשיר "דעת לנבון נקל" שהוא מעניין מכמה בחינות והקושר את מוטיב ההרפתקן — הנוסע הזר במוטיב האב, שומעים אנו על...
אל הספר