70 כוריאוגרפיה כמכשיר תיאורטי או אחר, הוא כולל גם עבודה באימפרוביזציה, תגליות אינטואיטיביות, חלקים שנגנזים, ואף קומפוזיציה "מסורתית" של ממש, כזו שמארגנת תנועות בחלל, ולאו דווקא מוציאה אל הפועל מודל כלשהו . עם זאת, המודל שהצגתי במסגרת תכנית המחקר בכ ל י ם , שבבסיסו הרעיון של "כוריאוגרפיה כמכשיר תיאורטי", מלווה אותי מתחילת תהליך היצירה של ח י י ם מ ר ו צ פ י ם ( 2012 ) והתגבש בעיקר במהלכו . למעשה, אפשר לנסח את המודל די בפשטות כהצעה : "בואו ניקח תופעה כלשהי מהמציאות היומיומית שלנו, נמפה את הכוחות הממשטרים שבה, וגם את טקטיקות – החריגה האפשריות מאותו משטור . במקום ליצור מלכתחילה 'כוריאוגרפיה לבמה', נעלה לבמה את 'מפת הכוחות' שמתרכזת בתופעה שבחרנו לנתח - נעשה זאת באמצעות שיחה שמתארת את הגופניות הכרוכה באותה תופעה וממחישה אותה . " היום, הפרקטיקה שלי ככוריאוגרף כוללת, בתמצות ובהתאם להצעה המנוסחת לעיל, בחינת מושג כתופעה תנועתית, ייצור טקסט כתוב על המושג והעלאתו לבמה כטקסט מדובר, במסגרת מופע – הרצאה . אולם, כמו שכבר ציינתי, היא לא הייתה תמיד כזאת . למעשה, תהליך העבודה שלי ביצירה של עבודות במה עם ...
אל הספר