128 | אריאלה פרידמן בקבוצה היה דומה לתיאורים של קבוצות אחרות מסוג זה ( אייל ואח' 2006 , יואל ואח' 2014 ) , הגם שכמה מאפיינים הם ייחודיים לחברה הערבית . בשלב הראשון מוכחש הקונפליקט המגדרי, במיוחד בידי גברים הטוענים שיש כבר די שוויון ואין צורך לשנות את חלוקת התפקידים המגדרית . לאחר שהנשים מציגות את הבעיות ולא ניתן עוד להכחיש את הפער והאפליה, מתחיל ניסיון לשמר את הסטטוס קוו באמצעות הצדקת ההבדלים, ובקרב הערבים גם באמצעות הצגת ההגבלות על הנשים כאמצעי להגן עליהן . בשלב השלישי נוצר קצר בין שתי הקבוצות : הנשים לא מוכנות לקבל את הסמכות הגברית והגברים לא מבינים מה הנשים רוצות . כל צד מרגיש שאין עם מי לדבר . מתוך הקצר הזה, מתוך ניסיון מתמשך להידבר ומתוך הישענות על התהליך שעברו הקבוצות במפגשים החד מיניים, נולד שיח חדש, המתאפיין ביותר הקשבה והכרה בין הקבוצות . נוצרת קצת יותר סימטריה בחלוקת הדיבור בחדר, ובסופו של דבר נוצר גם שינוי בצורת השיח, כשהגברים מתחילים להשתמש יותר בביטויים כמו "אני מרגיש", כך שהשפה הנשית, שלא הייתה מקובלת בתחילת המפגשים, נהפכה לדומיננטית יותר . התופעה הבולטת ביותר בקבוצה היית...
אל הספר