100 | אריאלה פרידמן רגע, הקבוצה היהודית חשה מאוימת . תחושה זו עולה ביתר שאת כשהערבים מפגינים כוח ואחדות קבוצתית, גם ללא קשר לתכנים שעולים בשיחות . רעות תיארה את החוויה שלה כיהודייה בתחילת המפגשים : "המשתתפים הערבים בקבוצה מדברים בתקיפות, כמי שדורשים זכויות ולא בתחנונים . יש הרגשה בקבוצה שהערבים הם הצד החזק, שיש לו מה לומר ולדרוש . היהודים לא מכירים מצב שבו הם קבוצה חלשה . תגובת היהודים היא תמיכה בכל טיעוני הערבים . היהודים תומכים בשוויון מוחלט לערבים — ובכך יוצרים מצב שבו נראה שאין כל קונפליקט בין הקבוצות . הקבוצה היהודית איבדה לא רק את כוחה מול הקבוצה הערבית אלא גם את מעמדה כצד הצודק והמוסרי . " תחושת האיום בחדר הולכת וגוברת ככל שהערבים מעלים יותר טיעונים . לעתים נדמה שבבסיס התודעה היהודית קיימת התחושה שלא חשוב מה הערבים אומרים, הם רוצים לחסל אותנו . כל ערבי הוא פוטנציאל לטרוריסט . בשלב זה, גם כשהערבים אומרים דברים מתונים, הם נתפסים כקיצוניים . היהודים מדברים על הפחדים שלהם, על הצורך להגן על המדינה מפני אויביה והם מבקשים מהערבים להבין זאת . אחת המשתתפות היהודיות אמרה שהיא מרגישה שהקיו...
אל הספר