תשרי מרחשוון כסלו טבת שבט אדר ניסן אייר סיוון תמוז אב אלול 335 ישראל – תפילותינו מילוליות מאוד . בדתות אחרות מודגשת השתיקה, המדיטציה, הזִּמרה ללא מילים ( chanting ) , ואילו התפילה היהודית מורכבת מאינספור מילים . בתפילות היומיום, ויותר מכך בחגים, המתפללים גומאים עמודים רבים של ברכות, תפילות ותחינות . והנה השופר ניצב ועומד בשונוּתו הבלתי-מילולית הגדולה מול כל אלה . אין תווים לתקיעה בשופר, ואי-אפשר לנגן עמו הרמוניות . כל שיש לנו הם שלושה אורכי צלילים ( תקיעה, תרועה ושברים ) . כמו הדיבור, גם את צליל השופר מפיקים בעזרת הפה, אבל קולו אינו קולו של אדם, זהו צליל קמאי, קדם-מילולי, אולי כמו בִּכיו הראשון של התינוק . בשום מקום אחר במסורת ישראל איננו מוצאים שימוש בכלי נגינה כעצם המצווה . בקולו של השופר יש גם ממד של הפתעה – אף פעם לא נֵדע בדיוק כיצד ( והאם ) הוא יֵצא ( כמה מביך הרגע שבו בעל התקיעה מתאמץ, מאדים, ושוב מנסה, אבל אינו מצליח להוציא בתקיעתו אלא צליל שׁורקני ועלוב ) . קולו של השופר מעורר זכרונות עמומים מתקופות קדומות, שאין אנו יודעים עליהן, הוא מעלה רגשות עמוקים לדברים שאין להם שמות . שופ...
אל הספר