ל"ג בעומר: הילולה, גבורה וחניכה

237 תשרי מרחשוון כסלו טבת שבט אדר ניסן אייר סיוון תמוז אב אלול 237 יום מותו של רשב"י מוזכר כבר בספר הזוהר כיום הילולה ( חגיגה ציבורית שנערכת ביום השנה למותו של אדם גדול ) , ונחוג בהדגשה בחוגו של האר"י בצפת . תלמידו של האר"י, רבי חיים ויטאל, הזכיר מנהג זה : ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור' אלעזר בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותים ושמחים שם . ( שער הכוונות, דרושי פסח, יב ) היו שהתנגדו להילולה לכבוד רשב"י . החת"ם סופר ( הרב משה סופר שרייבר, נפטר ב - 1839 ) , למשל, 147 הרב יוסף שאול התנגד לקביעת המועד מפני שהוא אינו מוזכר במקורות ואין לו ביסוס הלכתי . נתנזון, שפעל במאה התשע-עשרה, מחה אף הוא נגד הילולת רבי שמעון : אבל באמת גם שם תמהתי, דהרי אדרבא, במות צדיק וחכם יש להתענות . ואנו מתענים על מיתת צדיקים ואיך נעשה יום טוב במות רבנו הגדול רשב"י ז"ל ? [ . . . ] ואם הזוהר קרא הילולא דרשב"י, הינו לו, שבוודאי שמחה לו שהלך למנוחה, אבל אותנו עזב לאנחה . אבל באמת הרבה יש לדבר בזה על מה שנהגו לשרוף בגדים עליו בל"ג בעומר והם עוברים על "בל תשחית" [ . . . ] ואני ערב ...  אל הספר
משכל (ידעות  ספרים)