44 בזמן > דליה מרקס את עוונותיהם של ישראל, פשעיהם וחטאיהם, שעליהם הוא מתוודה . הכוהן הגדול היה זה שהתוודה על חטאי ישראל . התורה מצווה אמנם גם על היחיד להתוודות על חטאו ( למשל, ויקרא ה, ה ) אבל היה זה החידוש של חז"ל, שהדגישו את חשיבות הווידוי כמצווה של כל אדם ואדם ודרשו את הרצינות והמחויבות שלא לחזור על העבירה : אמר רב אדא בר אהבה : אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בה למה הוא דומה ? לאדם שתופס שרץ בידו שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה . זרקוֹ מידו כיון שטבל בארבעים סאה מיד עלתה לו טבילה . ( בבלי תענית טז, ע"ב ) הווידוי, שהיה בראשיתו טקסט פרטי שאותו אמרו המתוודים מליבם, קיבל עם הזמן נוסח קבוע ( אם כי אנשים המשיכו לומר את וידוייהם האישיים במקביל לנוסחים הקבועים ) . וכך נוצרו להם שני הווידויים, הקצר והארוך הנאמרים בלשון רבים, הן כדי להקל על החוטאים להתוודות על חטאם והן מתוך הכרה שאם אחד בקהילה חטא, הכול אחראים . הווידוי הקצר בנוי לפי סדר הא"ב . מעניין לשים לב לכך שרוב החטאים הללו הם חטאים בתחום המוסר הקשורים בקלקולים שבין אדם לחברו ולא בעניינים מן התחום הטקסי . אין כאן למש...
אל הספר