על "אוסטרליץ" מאת וו.ג. זבאלד

342 מבקר חופשי את הרומן ותורמות ליצירת האופי ה"תיעודי" שלו . הכישרון הגדול של זבאלד נעוץ בתובנות המעמיקות והמרגשות שהוא מחדיר באופן מתוחכם ולא-מורגש כמעט לתוך התיאורים "היבשים" והקונקרטיים האלה . למשל, כך נוסק המספר מהקונקרטי, כשהוא מתאר דביבון כלוא בגן חיות : "יושב לו בפנים רציניות על שפת פלג ורוחץ אותה חתיכת תפוח שוב ושוב, כאילו קיווה שבעזרת הרחיצה, שחרגה מזמן מגבולותיה של כל יסודיות הגיונית, יוכל להימלט מן העולם המזויף שנקלע אליו" ( עמ' 6 ) . דוגמה נוספת לנסיקה מהקונקרטי למטאפיסי, שהפעם נובעת מהתבוננות בעשים : "טמפרטורת הגוף שלהם היא שלושים ושש מעלות [ … ] מפלס שהוכיח את עצמו בטבע שוב ושוב [ … ] וכבר עלה בדעתו לפעמים [ … ] שכל צרותיהם של בני האדם קשורות איכשהו בסטייה שסטו ביום מן הימים מן הנורמה הזאת ובחום הקל שהם לוקים בו כל הזמן" ( עמ' 80 ) . הסיפור הנחשף אט-אט הוא סיפורו של אוסטרליץ, ילד יהודי מפראג, שנשלח ערב מלחמת העולם השנייה למשפחה אומנת באנגליה . זיכרון הוריו אבד לו, ורק בערוב ימיו, מתוך המבוי הסתום שהגיעו אליו חייו, פונה אוסטרליץ לחקור את עברו . זבאלד קושר באופן מעודן מאוד,...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד