על "ארץ, אישה" מאת איל מגד

אריק גלסנר 291 בדידות הלילה לילדם . "כל היום", מספר למגד חברו הוותיק מהילדות, "היית שקוע במאמצים לוודא שלפני רדת החשיכה יהיה לך קרש להיאחז בו . סוף היום הציב בפניך איוּם" ( עמ' 97 ) . לכאורה, מקשה על עצמו מגד, מה הם נוראות ילדותי לעומת "הילד אהרן אפלפלד, השוקע בבוץ האוקראיני אפוף רעב ומוות" ( עמ' 19 ) ? אבל הדחף לכתיבה האוטוביוגרפית נובע מהצורך להבין את הילדות, את ה"דכדוך שליווה אותה, העוגמה המלווה את ההיזכרות בה" ( עמ' 107 ) , מהרצון לפענח את המשפחה, כי "משפחה, בסביבה שלי לפחות, הייתה הוויה לא שמחה" ( עמ' 86 ) . ילדות בשנות ה- ,50 לפי מגד, המתגעגע הלא-נוסטלגי, לא הייתה אושר גדול : "הורים וילדים נמצאו אז משני צדי המתרס . אויבות ואיבה שררו ביניהם . להיות ילד בתקופה ההיא, משמע להיות אריס נטול זכויות . הילדות הייתה, בעיני לפחות, מעין מושבת עונשין" ( עמ' 83 ) . "כל מה שייחלתי לו אז", מוסיף מגד, "היה להשתחרר מעול ההורים" . לא שיערתי, הוא מתוודה, ש"שדה הקרב הזה, משיתפנה מן ההורים, ישמש במהרה זירה לפעולות איבה הדדיות בינינו לבין נשות חיקנו" ( עמ' 150 ) . ההתבוננות בילדות נעשית ומתאפשרת על סף ...  אל הספר