288 מבקר חופשי הארצישראלי המקורי ) , מבעד לטמטום העצמי, לחרושת-התרבות, שהנפש הישראלית זוללת וסובאת לתיאבון . תחושת הדחיפות שמפעמת ברומן, הפסימיות החרדה לעתידה של ישראל, ישראל שנחבטת-מתקדמת בזיגזגים היסטוריים ממלחמה למלחמה, משכול לכישלון, ממוות לגרימת מוות, מעניקה לרומן אופי סיכומי . לסיכומיות הזו יש גם אופי "סקטוריאלי", כי הרומן מסכם — במובלע — את הקאנון הספרותי העברי-ישראלי ( יזהר ונופי הארץ ; עוז ו"פה ושם בארץ ישראל" ; יהושע ויחסי יהודים-פלשתינים ; קנז והארס-פואטיות ביצירתו ; ברנר ועגנון והצדיקים הטרגיים, החילוניים והדתיים, שלהם ; הבלחות גרוטסקיות חנוך לויניות ; המטאפורה הבסיסית של הרומן — ההימלטות מהמוות לקצווי ארץ — שמושתתת על יעקב שבתאי ; ועוד ) . אבל דווקא משום שגרוסמן הוא גרוסמן, דווקא בגלל ההתכוונות הברורה לכתיבת יצירה טוטאלית על הישראליות, אמביציוזיוּת שמגובה כאן בהחלט ביכולות יישום, דווקא משום שלרומן הסמכותי הזה אין כמעט מקבילות בעשור האחרון, נחשפות כאן דרכו בעיות תשתית בספרות הישראלית ובהוויה הישראלית . בראש ובראשונה הרגשנות . הבחירה להציב במוקד רומן מז'ורי של סופר לאומי אם ...
אל הספר