אריק גלסנר 281 הם רק תירוץ למשחקים קוגניטיביים עם הקורא או להשתעשעות עצמית בתחבולות ספרותיות . ערד, לפרקים, מזכירה לי את אותם חוקרי ספרות רוסיים, הפורמליסטים הם כונו, שטענו שטולסטוי חזר בתשובה בערוב ימיו אך ורק במטרה לכתוב יצירות ספרות מפרספקטיבה רעננה . החולשה היחסית של ערד במישור התוכני ניכרת בתימה שניצבת במוצהר בלב הרומן : מצבו העכשווי של הסיפור הקצר . את הפרשנות למצב הזה מפקידה ערד בידיה של מיטל, חוקרת הספרות המבריקה . מיטל פרסמה מאמר ביקורת על מצבו של הסיפור הקצר . מאמר הביקורת הזה אינו מרשים . גם הניסיון של מיטל להסביר בעל פה לאדם, הלהוט אחריה, את התיאוריה שלה אינו משכנע ( ראו בהמשך הסבר אלטרנטיבי ) . בכתיבה של ערד לאורך חצי העשור האחרון יש קו נוסטלגי עמוק . הנוסטלגיה הזו לישראל של פעם, ישראל של הערוץ הראשון והמעמד הבינוני, היא גם רציונליזציה ספרותית לכך שערד אינה מכירה את ישראל החדשה . ערד מודעת לאנכרוניזם שלה, והמודעות הזו מחלצת אותה בדרך כלל ממבוכות . לא תמיד . טהר-זהב מכונה "סופר מדור-הביניים" . זה ביטוי שהתאים לגרשון שקד בשנות ה- 70 ואינו רלוונטי לסצנה הספרותית העכשווית . הכ...
אל הספר