254 מבקר חופשי אבל אני סבור כי אי קריאה לדברים בשמם, אי ההתייחסות לעובדה שזו כתיבה "נמוכה", הימנעות שנובעת מפחדנות, מאדישות או מההסתבכות עצמית של אינטלקטואלים בסוגיית "הגבוה" ו"הנמוך" ( הסתבכות שלעתים אינה אלא רציונליזציה לפחדנות ואדישות ) , הובילה בעשורים האחרונים לאיבוד קנה המידה . וכשאין שומרי סף, הכתיבה הבינונית, שאינה סובלת מענווה, ממהרת לאכלס את מרכז המערכת ולהכריז על עצמה כמלכה . ויש לזכור כי הבעיה העיקרית בכתיבה "נמוכה", וזו נקודה שאינטלקטואלים הססנים מחמיצים, אינה שזו כתיבה לא אינטליגנטית . הבעיה לא נובעת מאליטיזם אינטלקטואלי של המבקרים . הבעיה היא שזו כתיבה לא מוסרית . זאת כיוון שבמרכז המלודרמה הפופולארית של שלו ודומיה ניצב מושג ה"הצלחה" שמאושרר בהתלהבות ומבלי לערער עליו . כך גם כאן, יואב סער הופך להיות ברומן "הפסנתרן מספר אחת בעולם", לא פחות . החיים הראויים לחיותם, טוען הרומן המלודרמטי הפופולארי, הם החיים של "המצליחנים", חיים כמו חייו של יואב, עם דירה המשקיפה על ההדסון והופעות בבירות העולם . ההבדל בין הרומן המלודרמטי הפופולארי לאמנות הרצינית הוא הבדל מוסרי . האמנות הרצינית א...
אל הספר