אריק גלסנר 251 לא עוד פעם הכתיבה בשביל המבקרים האינטלקטואליסטיים שיכתבו משהו בסגנון ש"הגיבורה האמיתית כאן היא השפה" ; אוי, לא, לא עוד פעם המופשט שמנחה את הכתיבה הזו, למשל מבנה העומק האינטלקטואלי החשוף של ההנגדה בין המודרניות והישראליות של הבן לשבטיות והמרוקאיות של האם, בין תרבות הכתב שמנסה להנחיל הבן לאמו לתרבות האוראלית ממנה באה ; אוי, לא, לא עוד פעם הטלת אשמה מרומזת על הציונות הרשעה שהנחילה באלימות את העברית . אלא שבמרוצת הקריאה, הבעייתיות בכתיבה של ברדוגו התגמדה ואף התנדפה לנוכח סגולותיו של הרומן . קודם כול, המבנה הפשוט של הרומן יוצר מהודקוּת שמפצה על המופקרות הלשונית ( המוצדקת וחסרת ההצדקה כאחת ) . הצבת הבן מול האם, בדו-קרב של משכיל ומי שמוכנה להשכיל בתנאי שסיפורה יישמע באוזניו — השניים מגיעים להסכם שעל כל קבוצת אותיות שילמד הבן את האם ישמע הבן בתמורה חלק נוסף בסיפור חייה של ילדה יהודית-מרוקאית בשם מָחָה — יוצרת דרמה חריפה . עילגותה של האם ( בניגוד לעילגות המעושה של הבן, שכיניתי על-תקנית, שגם היא, עם זאת, מכילה כמה רגעים ליריים יפים מאוד ) , המספרת את סיפורה של מָחָה, יוצרת חושניות...
אל הספר