126 מבקר חופשי האחד הוא הסופר האמריקאי הגדול סקוט פיצ'ג'ראלד והשני הוא דוסטוייבסקי . לאורך כל הקריירה הספרותית של פיצ'ג'ראלד ניתן לאתר תנועת מטוטלת הנעה בין היקסמות מהעושר והכוח של אותם אלה שהגשימו את "החלום האמריקאי" לבין ניסיון לבסס עמדה מוסרית מול הכוח הזה, עמדה שביסודה מצויה ההכרה בקיומו של "זולת" ובאחריות כלפיו . יצירת הביכורים של פיצ'ג'ראלד, יצירה מעניינת מאוד הגם שבוסרית, "בואכה גן עדן" ( הוצאת צ'ריקובר, 1977 ) , שראתה אור ב- ,1920 היא רומן חניכה של צעיר מבריק ומבולבל, סטודנט בפרינסטון, המגדיר את עצמו בפתח הרומן כ"אגואיסט רומנטי" . כבר בהגדרה הזאת מסתתר האוקסימורון שמטלטל את אימורי בליין, גיבור הרומן, וגורם לו לנוע מאגואיזם ונרקיסיזם קיצוני לעמדה "סוציאליסטית" ואחראית כלפי "הזולת" . ביצירה המפורסמת ביותר של פיצ'ג'ראלד, "גטסבי הגדול" ( ספרי סימן קריאה, 1973 ) , ניכרת מצד אחד ההיקסמות של הסופר והמספר, בן המעמד הבינוני, מהעושר האגדי של גטסבי וכן של בני הזוג, תום ודייזי, מכריו האמידים מ"המערב התיכון", ומצד שני הניסיון שלו לייצב עמדה מוסרית בעקבות התנהגותם של השניים, התנהגות שהובילה ...
אל הספר