100 מבקר חופשי ספרטה ולא אתונה, מאבדן הגמישות והיכולת לפשרה, שהציונות הקלאסית עשתה בהן — בגמישות וביכולת לפשרה — שימוש וירטואוזי והגיעה בזכותן להישגים מופלגים, והחלפתן בנוקשות, צרות אופקים, היעדר תחכום והסתמכות על הכוח בלבד . לטעמי, ראוי לראות את עשרים ושלוש השנים האחרונות ( מעליית ממשלת רבין השנייה ) כשנים שבהן התנפצו שתי תקוות משיחיות של הישראלים . מצד אחד, התנפצות חזון ארץ ישראל השלמה של הימין, מתוך הבנה, מוצהרת או מובלעת, שלא הייתה ברֵרה אלא לסגת מאזורים מאוכלסים בפלסטינים אם אנו רוצים לשמור על זהותה היהודית של ישראל . אבל מצד שני, התנפצה תקווה משיחית נוספת, התנפצות חזון הנורמליות והשלום בימינו של השמאל, שבאופן מוצהר או מובלע, מבין, חלקו לפחות מבין, שהתגובה הפלסטינית להצעות ברק בקמפ דיוויד, כלומר האינתיפאדה השנייה, וכן להתנתקות מרצועת עזה, מראים שהסכסוך הישראלי פלסטיני מורכב יותר מכפי שנהגו לחשוב בשמאל בשנות ה- 90 ובעשורים שקדמו להם . הספרות הדיסטופית של העשור האחרון, אם כך, היא ספרות שניזונה מאכזבה מרה מהתקווה המשיחית השנייה, זו של השמאל . ועם זאת, אני חושב שכדאי מאוד — גם לקוראים...
אל הספר