חיוּת ו/או ה“פוליטי“

רודי לרמנס 182 ואריניה קנטו וילה, אוגו דהס, דייוויס פרימן, אריק גרונדן, רשיד אורמדן ויוקיקו שינוזאקי . כל אחד מהפרקים הוביל את הקהל במרחבים השונים של האתר שבו נערכו הפעולות בזו אחר זו . נדמה שהקהל מקבל סיור מודרך בתערוכת אמנות העשויה כולה מיצבים ( installations ) חיים וסרטי וידיאו, אך ללא הפרשנות הנלווית . במסגור מחודש של התפיסה של הפעלת הצופים, שעמדה כבר בבסיס הכוריאוגרפיות של סטיוארט משנות התשעים, נדרשו הצופים ללכת, לבחור את נקודת המבט האישית שלהם ולשאת ולתת על זוויות ראייה אפשריות עם צופים שותפים . למעשה, בדומה לכל פרויקט תלוי מקום, ניסחה מחדש Highway 101 את הסיטואציה הסטנדרטית של התיאטרון, עם ההפרדה הברורה שלה בין הבמה לאודיטוריום . המרחק בין המבצעים לקהל כבר לא זכה לסימבוליזציה באמצעות הפער הגלוי בין הפרוסניום לשורה הראשונה של מושבי הקהל . היחסים המרחביים האלה נהפכו לאובייקט ניסויי : התאפשרה כך כוריאוגרפיה חברתית המערבת ישירות את הגוף ואת הסובייקטיביות של הצופים . איך נראה “טקסט המחול“ הזה, המקובע והפתוח בו – זמנית, בווינה ? בשעה שתחנות אחרות של 101 Highway השתכנו באתרי אמנות מרכז...  אל הספר