האופי הווירטואלי של המחול 61 הגנרי האנושי לנוע ולא – לנוע . תרבות מחול ממסגרת מחדש את המדיום הכללי הזה כמדיום חברתי – תרבותי באמצעות מוסכמות טכניות ואסתטיות המעצבות בצורה פעילה אפשרויות תנועתיות . בכל הנוגע לגוף האדם, היא מבדילה בין תנועות מחול לתנועות כלליות באמצעות הדגשה של פעולה מיומנת, הגוררת לרוב פולחן של וירטואוזיות ויכולת להפיק משמעויות פרטניות בצורה הבעתית . הכוריאוגרפיה מוסיפה ומפתחת את ההבדלה הזאת באמצעות עיצוב של דפוסי תנועה לגיטימיים, ושילובם כך בהקשר המוגדר – עצמית של עבודת המחול . האפשרי – לריקוד פועל משום כך כסדר סימבולי, מחייב מבחינה נורמטיבית, הכולל אחד או יותר מהאידיאלים הגופניים שקיימים בתרבות שסביבו — עם ההיתרים והאיסורים שלהם, עם חוקי העשה והאל – תעשה שלהם . קחו לדוגמה את הבלט הקלאסי . המקור של הגוף הזקוף והתנועה המכנית שלו בתרבות האריסטוקרטית בחצרות המלוכה של תחילת המודרניות, שהעריכה את הפורמליות המתורבתת של מנחי גוף מלאכותיים המתבדלים מתנועות עבודה או ביצוע משימות, וכן ממחוות רגילות, שימושיות . בחצרו המפורסמת של לואי הארבע – עשרה בוורסאי, לא הלכו, אלא פסעו, מתוך ...
אל הספר