ילדות של נסיכה | 145 אתה נוהג בי בשנאה כה מוחשית כאילו הייתי פעם הרודפת אותך . אך זאת לא הייתי אני . ברור שלא סיפקתי את הצורך שלך בביטחון והגנה ודברים רבים שהיית זקוק להם לא יכולתי להעניק לך, ובעצמי סבלתי מחוסר היכולת לעשות כן . אני מבינה כיום שכמי שהייתה ילדה לא אהובה לא הייתי מסוגלת להעניק לך מספיק אהבה . אבל זה לא הסיר ממני כל אחריות שלקחתי על עצמי כשרציתי ילד . אמרת לי פעם שאביך נהג להכות אותך בהיעדרי . את זאת הייתי צריכה להניח או לנחש ולא להפקיר אותך בחוסר זהירות בידי הכוח הזה . אילו הייתי בעצמי בעברי ילדה מוגנת היו האנטנות שלי מזהירות אותי מפני כך . כיוון שראיתי מספיק התרחשויות כשהייתי נוכחת הייתי חייבת להציל אותך בילדותך מפני מכותיו של אביך . העובדה שלא הייתה לי התעוזה לראות ולשאת את האמת איננה מפחיתה מאשמתי האמתית כלפיך . לכן אני מקבלת את הטענה שהפקרתי אותך להתעללויות ללא מעש, משום שטענה זו נכונה ומבוססת . אתה גם רשאי לטעון כלפיי את כל הטענות המבוססות האחרות ולבחון אותן . לעולם לא אסרב לשוחח אִ תך ולהשיב לך . אבל אינני מוכנה לשמש ונטיל לכעסים העצורים שגרמו לך מכותיו ואינני מוכנ...
אל הספר