ילדות של נסיכה | 113 לא נורמלית ? ? ? אז הוא אמר 'לפעמים' . . . במקום לעמוד לצדי זה הדבר היחיד שהצליח לומר . למה בעלי אף פעם לא מבין אותי ולא מוחה ורק מחייך אליי כתגובה . גם ההתנהגות שלו זה סוג של רעל . בג'נטלמניות ראויה לציון הוא מושיט לי יד כדי לעזור לי בדרך המוליכה לאבדון . הרעל שלו הוא אולי יותר קטלני מזה של אבא שלי . נכון שכל מילה שנייה של אבא שלי היא ביקורת, אבל זה נעשה מתוך אהבה ודאגה . האמירות שלו נאמרות חצי בבדיחה, אז אני לא יכולה לכעוס עליו, אבל זה מצליח לערער אותי כנראה לגמרי . והוא עוד היחיד שאוהב אותי באמת . . . ונראה לי שגם אני אוהבת לדבר אתו . לפעמים אוהבת ולפעמים שונאת . . . אני יודעת שמשהו בילדות שלי לא היה תקין אבל אני לא יודעת מה, אני רק מרגישה את זה ואני לא מצליחה להסביר את זה במילים וגם בטח אף פעם לא אצליח . אני גם יודעת שיש לי סיפור סביב אבא שלי אבל אף אחד בחיים לא יוכל לדעת, כי זה רק משהו שאני מרגישה ולכן אף אחד לא מבין ולא מאמין . אבל בעצם למה כל זה משנה ? אני מוכנה להסכים שזה גבה ממני מחיר נפשי קשה אבל זאת המציאות ואין מה לעשות . אני גם חושבת שהרבה מן הדברים זה...
אל הספר