28 | דנית בר האֵם הנרקיסיסטית, אשר מרחיקה את בתה מעליה מבלי לתת לה הסבר שאותו תוכל להבין, ובה בעת אינה מרפה ואינה מאפשרת לבת להתרחק ממנה . כאשר הבת מנסה ליצור לעצמה חיים חדשים, האֵם אינה מוותרת ויוצאת למסע הרעלה רצוף תעתועים, ממש כפי שיש הורים שאינם מרפים ואינם מניחים לילדיהם גם כשאלה כבר בוגרים . בהקשר זה חשוב לציין את סיפורי האחים גרים, שנאספו על ידם לקובץ לפני כ- 200 שנה . יש לדעת כי האחים גרים לא חיברו אותם . זוּ אסופת סיפורים שרווחה בקרב עמי אירופה, ובתור שכאלה הם מייצגים מאפיינים המשותפים לכלל בני האדם ומהווים את מה שקרל יונג כינה בשם "ארכיטיפים", כלומר אבטיפוסים אוניברסליים, שמופיעים בכל התרבויות והמיתולוגיות באשר הן . בהמשך אתייחס לסיפור כאל ביטוי של תהליכים התפתחותיים פנימיים העוברים על בני המשפחה — האֵם המרעילה, האב הפסיבי והבת, שלבסוף מצליחה להשתחרר מההרעלה, לאחר שהיא מקיאה את התפוח המורעל מתוכה ופותחת בדרך עצמאית משלה . בארץ רחוקה שמעבר להרים גרו מלך ומלכה, והיו מאושרים . רק דבר אחד העציב את לבם, שלא היה להם ילד קטן . . . 'בת לוּ הייתה לי,' התפללה המלכה, ששיער שחור לה כליל,...
אל הספר