המונח "האבן הראשה" רומז לחיזיון המתואר בספר זכריה ואשר הנביא עצמו מתקשה להבינו : "מִי אַתָה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ" ( זכריה ד, ז ) . המשמעות הדנוטטיבית של המונח היא האבן המצויה באמצע הקשת ; היא התומכת את הקשת ומעניקה לה יציבות . המונח זכה לפרשנויות מטאפוריות וסמליות . בהקשר התנ"כי מקובל לראות את האבן הראשה כצופנת חוכמה אלוהית ; בשיר היא משמשת כאמצעי פיתוי . כאן, האבן הראשה מגלמת את כל מה שגבר יכול להעניק לאשה : משמעות מלאה, ונוכחות מטאפיזית של משמעות זו . במילים אחרות, בהבטיחו למלכה את האבן הראשה מציע לה המלך גישה ללוגוס, המזוהה באופן מסורתי כגברי . באמצעות המארג האינטרטקסטואלי השיר מראה כי הפיתוי הגברי מתרחש בתוך סיטואציה של כוח שבה האשה אינה רק מושא הפיתוי אלא גם נתינה מאוימת . שיח האהבה של השיר ממוקם בתוך סיטואציה של איום פוליטי, המתגלה כאיום קיומי . רביקוביץ נסמכת כאן על המדרש, ככל הנראה על נוסחו המופיע ב ספר האגדה של ביאליק ורבניצקי . על פי נוסח זה, שלמה מזמן לפניו 43 כדי להראותאת כל מלכי המזרח והמערב הקרוב...
אל הספר