העובר, היא סירבה והוא עזב את הדירה . הוכברג התמיד במאמציו לשכנע את שלומית לוותר על ההיריון, ללא הצלחה . לאחר שאיתי נולד ושלומית ביקשה ממנו להשתתף בהוצאות גידולו, סירב להכיר באבהותו ודרש בדיקת רקמות . זו נעשתה והוכח כי הוא האב . שלומית והוכברג ניסו לחיות יחד, אך חייהם המשותפים עלו על שרטון והם שבו ונפרדו . הוכברג, שחש נגזל ומרומה, סירב 450 בין השניים היולשלם מזונות . לימים יימצא בביתו הספר אבות בעל כורחם . ויכוחים קשים ועימותים משפטיים לרוב . הוכברג נכפה בצו בית משפט לשלם מזונות, ונקבעו הסדרי ראייה . נראה כי בשלב מסוים חש הוכברג שאם הוא נאלץ לשלם את מזונותיו של איתי, הילד שייך לו ועליו להיות בחזקתו, רצוי הבלעדית, וללא כל הפרעות . כשלקח אותו אליו, נמנע מלהחזיר אותו בזמן לאמו . כשהיו יחד - מנע בעדו להתקשר אליה . הוא לא היה מוכן שפעולותיו החברתיות של איתי - חוגים, ימי הולדת, מפגשים עם חברים - יהיו "על חשבון" הזמן שהיה לו איתו . הליך משפטי רדף הליך . שירותי הרווחה היו בתמונה אף הם . שלומית חששה מהוכברג . היא חשה מאוימת . חברותיה לעבודה סיפרו שהיתה נכנסת למעבדה בסערת רגשות לאחר תקריות חוזרות...
אל הספר