אינטימיות, מיניות ודעות קדומות: עמדות של אנשי מקצוע לגבי מתמודדים עם מוגבלות נפשית שירה דורון ונעמי הדס לידור

זווית הראייה הביולוגית - דטרמיניסטית תופסת מין כמשרת את מטרת הרבייה בלבד ואת הרבייה כשייכת רק למתאימים לכך . לדברי Tepper ( 2000 ) , נראה כי היבט זה הוא שהביא להשתקת השיח הציבורי בנוגע למיניות כמקור של עונג על ידי מרבית מוסדות התרבות, החינוך, מוסדות הדת וכן המוסדות הרפואיים, בהם היחס לחינוך מיני מבוסס על העיקרון "אל תשאל - אל תספר" ( "Don't ask don't tell" - ) . לעומת מוסדות אלו, כלי התקשורת הם מוסד התרבות המרכזי שאינו מתעלם מהעונג הטמון במיניות, אולם הוא מנצל אותו לרעה ומשתמש בו למטרות רווח . במדיה מציגים את המין ואת העונג המיני כמיועדים בלעדית לאוכלוסיית הלבנים, הטרוסקסואלים, שהם צעירים ובריאים בגופם ובנפשם . תיאורים מיניים של אנשים "מבוגרים יותר", "גדולים יותר", "כהים יותר", "הומוסקסואלים", נכים מנטלית או פיזית או שפשוט אינם מתאימים לפרופיל שוק המטרה של המדיה, נעדרים מהמדיה המרכזיים בהקשר זה . גישות אלו תורמות להוצאת אנשים עם מוגבלויות מחוץ לשיח על מיניות . בנוסף לכך, נקודת המבט החברתית - תרבותית לפיה מיניות מהווה מקור לסכנה מובילה לנטייה להגן על אנשים עם מוגבלויות מפניה . הם אינם נ...  אל הספר