ההלכתי, כמו גם המשפטי, אל התחום הוולונטרי האלטרואיסטי . ברם, טענתי היא שבאתיקה של חסד טמונים יסודות פורצי דרך רבים, המאפשרים מרחב גדול הרבה יותר בתחום החמלה והשותפות האנושית, בד בבד עם החובה להתמודד עם הבעייתיות של המעבר משפת הצדק לשפת החסד . במקרה זה, מעבר לכל שאלת הזכויות והחובות, העובדה כי גם אנשים עם מוגבלויות זקוקים לאהבה ואינטימיות, שאותן הם רוצים לממש בדיוק כמו כל אדם אחר, וראויים להן - די בה כדי לכלול את אפשרות הנישואין בעולמם . מובן מאליו כי אתיקה של חסד מטילה חובות על הסובב אותם, גם אם חובות אלה אינן משפטיות ואינן ניתנות לאכיפה משפטית . מדוע אין אנו מוצאים מקורות הלכתיים מפורשים על נישואי אנשים עם מוגבלויות, ונאלצים להביא ממרחק לחמנו ? ההלכה הכירה היטב את המצוקה של הגדרת מוגבלות שכלית, וראו את דברי הרמב"ם : הפתאים ביותר שאין מכירין דברים שסותרין זה את זה ולא יבינו עניני הדבר כדרך שמבינין שאר עם הארץ, וכן המבוהלים והנחפזים בדעתם והמשתגעים ביותר הרי אלו בכלל השוטים, ודבר זה לפי [ מה ] 3 שיראה הדיין שאי אפשר לכוין הדעת בכתב ( עדות ט, י ) . הרמב"ם נאלץ להעביר את ההגדרה לראות עיני...
אל הספר