לאשר הכרה חלקית במערכת הדמוקרטית" . השני הוא דגם השחזור, על פיו "הערכים האוניברסליים מצויים מאז ומעולם במקורותינו" . במסגרתו נעשה מאמץ פרשני של ממש להראות שאין סתירה בין האוניברסלי והפרטיקולרי . השלישי הוא דגם ההתפתחות, המציע לקרוא קריאה מחודשת את המקורות ויקבל את השינויים בתפיסות המוסר, "תוך הודאה בעדיפותן של התפיסות המוסריות של ימינו" . והרביעי הוא הדגם הטכני "המעדיף זיווג של שפה הלכתית 'רזה' עם תפיסה 'טכנית' של הדמוקרטיה" ; הדגם הזה מקפל בתוכו את הוויתור על הרעיון של מדינת הלכה . אבינועם רוזנק מארגן את התפיסות השונות בקרב המגזרים שומרי 72 שבו סימון מבחיןהמצוות בישראל על פי מאמר של ע"א סימון, בין "גישה קתולית" ו"גישה פרוטסטנטית" . רוזנק, המסכם ספרות ענפה אשר שימשה מצע לספרו, מציע, בין היתר, לראות בציונות הדתית תנועה מהפכנית המכילה מתח דיאלקטי בין המודרניזם המכיר בחיוניותו של החילון ( "הפרוטסטנטיות" ) מכאן למסורתיות ( המגולמת בחשיבה חרדית "קתולית" ) מכאן . בשונה מהחרדים, הציונות הדתית לא דחתה את המודרנה . אבל המגמות "הקתוליות" בתוכה הביאה אותה "לבלוע" את החילון ואת המודרנה על ידי תרגו...
אל הספר