וארבע מאות שנה, אוצר בתוכו סוגיה ששבה ועלתה באינספור הקשרים : הצורך להכריע בין הציות לאלוהי לבין הארצי, על כל המשתמע מכך . הוויכוח בין אנטיגונה לבין דודה, המלך קריאון, אחיו של אביה, המלך הגולה אדיפוס, עובר למישור האישי, כאשר אנטיגונה טוענת כי היא מייצגת את כל העם, שמפחד מהמלך ולכן אינו מביע את דעתו . סוגיית הציות לחוק עומדת במוקד הברור של השלכות מהפכת הנגד הדתית . סוגיה זו, המוצגת כ"דילמת הציות", כפי שניתן ללמוד מהציטוט המובא ממחזהו של סופוקלס, היא אוניברסלית ועתיקת יומין . באתונה של המאה החמישית לפני הספירה מקבלת סוגיה זו ביטוי בפרשת משפטו ומותו של סוקרטס, שנשפט בידי בית משפט אשר הוקם על פי כללי הדמוקרטיה האתונאית ונידון למוות . סוקרטס לא נעתר לתלמידיו שהפצירו בו להימלט מהכלא וכך להציל את חייו . הוא קיבל עליו את הדין כי סבר שהואיל והוא חי באתונה, והיות שהכיר את חוקיה ולא יצא נגדם, הרי חוקים אלה מחייבים אותו . אנטיגונה מייצגת את העמדה הסותרת את העיקרון הסוקרטי . אנטיגונה של סופוקלס אינה מערערת על השלטון הקיים, אך היא מעמתת את מצוות המלך עם רצון האלים . בעידן המודרני, "דילמת הציות" מתעו...
אל הספר