כעת, נטול אפשרות לבצע עבודה טלוויזיונית, האנשים האלה חדלים לרגע אחד להיות אובייקטים לסיקור . יש הפוגה ואפשר להביט באמת . קל לזהות את ההולכים . העיראקים נראים שבעי רצון וגם שבעים באופן כללי . מכשירי הטלפון הסלולריים שלהם מעודכנים, פה ושם נראים פריטי לבוש ממותגים . הם יצאו למסע הפליטות שלהם מאורגנים, ארוזים ומצוידים, בנויים לשהות על המסילה תחת כיפת השמים . האפגנים מעטים, עוניים בולט . הסורים הם הרוב . בניגוד לאחרים, הם נראים טרודים וחרדים . אפשר לחלק אותם לשתי קבוצות : צעירים רווקים ורווקות, ולהבדיל, משפחות מבוגרות יחסית עם כמה וכמה ילדים . הצעירים נראים כאילו יצאו לטיול שנתי, עם תיקי גב ושקי שינה, בדרך כלל בקבוצות של חברים שמכירים איש את רעהו מהעיר שממנה יצאו . על המסילה חולפת על פני חבורה של ארבעה, שלושה נערים ונערה ; הם מספרים שהגיעו מחאלב . "ריכזתי את מתנדבי הסהר האדום בחאלב", אומר לי עסאם באנגלית מצוינת . הוא בן ,17 מראהו מערבי לחלוטין . אני אומר לו, בזהירות, שוודאי ראה דברים רבים במלחמה . "אתה לא תאמין אלו דברים ראיתי", הוא משיב, "דברים שאיש אינו יכול לדמיין . עזרנו הרבה אבל הגיע ה...
אל הספר