תלמידים . בשנת 1959 למדו בשלושה בתי ספר בנאנמוקו כ ‑ 1,600 תלמידים . היום יש רק בית ספר אחד ולומדים בו 24 תלמידים, בכל הכיתות יחדיו . כמה גדול ההבדל בין התסריט שנכתב בתודעה המוגבלת שלנו ובין הקווים המורכבים של המציאות, וכמה קל לתת לדימוי נוח להכתיב את הסיפור שנספר ולהתעלם מעט ממראה העיניים . קל היה לתאר את בית הספר הזה כמקום קודר ואומלל, בודד וכמהּ לילדים . הבניין אכן דל בתלמידים, אלה שלומדים בו היו שמחים לעוד חברים לספסל הלימודים אך המוסד עצמו חמים ואנושי . בכניסה חולצים כמובן נעליים ומחליפים לנעלי בית, כפי שנהוג בכל רחבי האיים היפניים . על הקירות תלויות עבודות של המורים והתלמידים שנעשו יחדיו . בגלל מיעוט הילדים, הגדולים משחקים עם הקטנים לפני הצלצול והמורים משתתפים גם הם . כשהתלמידים נכנסים לכיתות, ממתין להם מיטב האבזור : סדנאות מלאכה עם מכשירי חריטה מתוחכמים, חדרי מחשבים, מטבח לשיעורי בישול . העניין הוא שכל זה עומד, רוב הזמן, מיותם . * עתידההלכנו לכיתה א' ופגשנו את כולה : שתי תלמידות . קוגאני והיסוקי, הזעיר של נאנמוקו . פרצופן העגול והרציני שקוע כעת בעבודה בחוברת . הן בטח חשות במוזרו...
אל הספר