פרק תשיעי כתיבה וזיכרון

523פרק ט : כתיבה וזיכרון זו ציינה הבדל מהותי בין כתיבת נשים, שהלכה והתפתחה בעשורים שקדמו להולדת עדה, לכתיבת גברים . המשכילות המעטות ששלחו ידן בכתיבה כמעט ולא פרסמו את דבריהן, משום שהעברת דברים לרשות הציבור נחשבה מעשה ראוי לגברים, אך לא לנשים . עדה הבחינה מגיל צעיר שהכתיבה מעניקה לעוסקים בה כבוד וחשיבות : ׳אם ב כ ת ב הכתוב מדבר יש לנהוג ביתר טהרה׳, הכריזה והודתה שבכתיבה 5 היא פרסמה מאמרי עמדה, מנשרים, חוברות ועוד, נהגה ׳ביתר נקוי לשון׳ . בארץ ובחוץ לארץ, ודברים מפרי עטה תורגמו והופצו בביטאונים שונים, 6 היא לא ראתה בכתיבה כר לפורקן רגשי או בָּמה בעיקר בביטאוני הפועלים . להתנאות מילולית, אלא אדן מאדני פעולתה הפוליטית, ובחנה באמצעותה את גבולות הזירה הציבורית שבתוכה פעלה . מעל במה זו אף רקמה את תפיסת עולמה הפמיניסטית, החברתית והלאומית . בין מניעיה לשלוח ידה בכתיבה היה רצונה להנציח את מפעלי הפועלות והעושות במלאכה . ׳כנראה שתפקידי בחיים יהיה ״לחטט״ בארכיונים ולחפש תעודות ״היסתוריות״ על 7 על חשיבות הזיכרון, ההנצחה ואבני הפועלות׳, כתבה בהיתול בראשית 1 19 . הבניין שלהם מלמדים דבריה בעת סידור האר...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב