100 | פנחס דנון ונטע שינפלד להלן דיאלוג עצמי של מכור אשר מנסה להסביר מדוע הוא מרוצה ממצבו ואינו לוקה בהתמכרות על-פי תפיסתו : "מגיל שמונה אני על המחשב . כרגע אני נמצא בבית ועל המחשב כמעט אחת-עשרה שעות ביום . באחת-עשרה השעות האלה אני יכול להימצא בכל העולם, לדבר עם אנשים שאף-אחד לא שמע עליהם, ואותם אנשים יכולים להיות בעלי רעיונות גדולים שמהם ניתן להשכיל מעבר לרמה שהייתי יכול להשיג בסביבה שלי . באחת-עשרה השעות האלה אני לומד מאנשים מבוגרים פי שניים ממני ( אני כרגע בן שש-עשרה ) , בעלי ניסיון-חיים, שהם מסכימים לחלוק עם העולם כדי שנלמד מהטעויות שלהם ( לא נראה לי שתראו בן שש-עשרה ובן שלושים ושתיים יושבים על ספסל ברחוב ומדברים על ניסיונם בחיים ובאמת מקשיבים זה לזה בגלל שהם רוצים ) . אתם אומרים באחד הסרטונים באתר שלילד שלכם יש ארבע מאות חברים, 'אבל עד כמה הם באמת מכירים אותו ? ' את אותו הדבר אני יכול להגיד על בן אדם שפגשתי לפני עשר שנים ועדיין אני לא מכיר אותו באמת . אתם אומרים שזה רע לשחק במשחקי רשת חמש שעות ביום, ואני אומר זה רע לשחק בשמש הלוהטת בקיץ כדורגל במשך שלוש שעות, וכמבוגרים להצטער על כ...
אל הספר