המתרחש לנגד עינינו . רק מקום אחד נותר על כנו, כמעט שום שינוי לא יבוא בשעריו - בית הדין . המעוז האחרון . בשונה מכל תחום אחר, שעיצובו נתון לפתחה של הקהילה, בית הדין לא מושפע כמעט מן התנודות הקהילתיות . אולי אפילו להפך - הוא הופך לחרדי יותר, למסוגר יותר . הממסד הרבני רואה את עצמו כשומר הסף של העם היהודי, כמי שיש לו תפקיד אקטיבי כשומר החומות . בעוד שבכל תחום אחר, שיתוף פעולה וקצת רצון טוב יכולים לייצר גמישות ופשרות, בבית הדין עדיין יישמרו כמה טבואים מוחלטים : היחס לממזרים, היחס לקידושין והקושי העצום לשחרר עגונות ומסורבות גט מעגינותן . הפער בין הנחות המוצא הפטריארכליות של המערכת המשפטית אל מול המציאות המשתנה יצר משבר אמון . גופים רבים, שבהם חברים נשים וגברים יראי שמים, מנסים לתבוע שינוי ותיקון באמצעות שלל כלים, בהם כלים של העלאת מודעות, כגון "יום העגונה" החל בתענית אסתר, פתרונות שנועדו להקדים תרופה למכה בדמות הסכמים שונים, או לחץ ציבורי מסיבי, ובכל זאת - מדובר בהתקדמות בצעדי צב . כך, בעידן שבו נשים עולות לתורה, מסיימות מסכתות ויושבות כשופטות בבית המשפט העליון - עדיין, כל אישה יכולה ברגע אחד...
אל הספר