העיתון . מבחינתה, אחרי 17 שנים בעיתונות הרגישה שמיצתה את תחום העיתונות וחזרה למקצועה הראשון, כאחות . במקביל השלימה תואר שני בניהול מערכת בריאות ציבורית . היא עבדה בשירות הממשלתי עד לוותק שזיכה אותה בפנסיה מקסימלית לנתוניה, ואז פרשה . במקביל לעבודתה כאחות פנתה גילה לברר את זכויותיה הכספיות מהמדינה כאלמנת חלל צה"ל, זכויות שפקעו כשנישאה בשנית כדת וכדין . בתוך זמן קצר היא יזמה תיקון בשני חוקים : חוק משרד הביטחון שיכיר בה מחדש כאלמנת חלל צה"ל, וחוק שירות המדינה שיכיר בה מחדש כאלמנת חלל ששירת בצבא קבע . תיקון אחד נעשה ב ‑ 1999 והשני ב ‑ 2000 . השינויים התקבלו במינימום זמן אפשרי . "עשיתי זאת לבד, בעזרת קשרים אישיים שלי עם חברי כנסת . ללא ספק הרקע שלי כעיתונאית הוא שפתח לי דלתות . התיקונים העניקו מחדש למאות אלמנות חללי צה"ל תשלום חודשי והטבות קבועות מהמדינה שמשמעותם ביטחון כלכלי וחיים בכבוד" . בזכות קשריה הענפים נעזרה לא פעם בבעלי עמדות גבוהות כדי לקדם עניינים שבאג'נדה שלה . איך לדעתה היו נראים חייה אילולי האסון, שהכריח אותה לחשב מסלול מחדש ? "בטוח היו לנו שלושה ילדים לפחות", היא אומרת, ...
אל הספר