חיים באר: הקריפט של שחרזדה

388 | יגאל שוורץ בשל הנחת השלמות והאחדות המיוחסות לו, לרסן הוויות כאוטיות או טראומטיות . מצד אחר, הוא נתפס כקונסטרוקט מילולי תרבותי מקובע ומאובן החוסם את המגע עם חוויות ראשוניות וחיוניות . היחס הכפול המתוח הזה לטקסט הספרותי ממקם את חיים באר – כמו את סופרי ״דור יום כיפור״ – על קו התפר שבין הסיפורת הישראלית המודרניסטית המובהקת – עמוס עוז, א . ב . יהושע, אהרן אפלפלד ואחרים – ובין הסיפורת הישראלית הפוסט-מודרנית . ועם זאת, גם בהקשר זה יש לבאר ייחוד ברור . תנועתו בעולם המילים והטקסטים שואבת את כוחה ממסורת ארוכה של יצירה ומחשבה בתרבות היהודית שעמיתיו הצעירים יותר, הסופרים הבולטים של ״דור יום הכיפורים״, חסרים אותה לגמרי או כמעט לגמרי . שהרי מדובר כאן בסוגיה שגדולי הסופרים העבריים המודרניים נדרשו לה – ברדיצ׳בסקי, ברנר, עגנון, הזז ואחרים – ובאר מפליא לעשות לה קונטקסטואליזציה מוסרית-פוליטית . כך ב לפני המקום – בהקשר הטעון של כתיבת ספרים על רקע של שרפת ספרים בידי הנאצים – וכך גם בעת הזמיר , שם עוסק באר ביחסים בין הטקסטים של ארון הספרים היהודי ובין החיים בתקופת מלחמת ששת הימים . על חומר הנפץ הטעון ...  אל הספר