המשך בעמוד הבא ניסן תשע"ט / גיליון 83 / מבט מל"מ / 57 בתקופת מלחמת ההתשה ההתייחסות למצרים הייתה כאויב העיקרי שעוסק בהתעצמות צבאית משמעותית באמצעות כ - 3,000 יועצים סובייטים . החלה היערכות למגננה של צבא מצרים בין תעלת סואץ לקהיר, ובמקביל החלו בבניין כוח התקפי . הדפ"א לאויב שנחזה לשנתיים - עד מחצית 1970 : דפ"א א' - השגת מטרה אסטרטגית מוגבלת : פגיעה בשדה תעופה ; ניסיונות פגיעה מהאוויר או באמצעות כוחות מונחתים בכור האטומי בדימונה ; ותפיסת מאחז מוגבל בגדה המזרחית של תעלת סואץ . דפ"א ב' - יעד אסטרטגי נרחב יותר : השמדת חיל האוויר של צה"ל ; וכיבוש כל הגדה המזרחית של תעלת סואץ . סבירות נמוכה למתקפה כלל 3 ערבית בשנתיים הקרובות . השינויים המפליגים במצב הגיאו - אסטרטגי של ישראל ובסדר הכוחות של צה"ל והיערכותו, יחד עם הערכת המודיעין לעיל, השפיעו ישירות על מחקר מודיעין השטח . ההשפעה הגדולה הייתה להתפתחות מלחמת ההתשה . משום שלמצרים הייתה עדיפות גדולה בארטילריה, התשובה הצה"לית ניתנה באמצעות חיל האוויר ומבצעים מיוחדים . מודיעין השטח במטכ"ל ובפיקודים צריך היה לספק מענה למלחמה כוללת, שבה הדוקטרינה לא השתנ...
אל הספר