המשך בעמוד הבא ניסן תשע"ט / גיליון 83 / מבט מל"מ / 43 מהצהרת בלפור . באוזניים ערביות, ההצהרה נשמעה קצת אחרת מאשר בעברית או באנגלית : היא הוכתרה "הבטחת בלפור", ולא סתם הצהרה ; והמונח החמקמק למדי "בית לאומי" תורגם "ווטן קוומי" - מולדת לאומית, תוך שימוש בשתי המילים שתיארו לאומיות מתחדשת באוצר המלים של הערבית המודרנית . הדרישה שהבריטים ייסוגו במוצהר וללא תנאי הייתה הזיה הרת גורל . לו קמה בפלסטינה - ארץ ישראל אותה מערכת כל - ארצית, מושתתת על פוליטיקה ייצוגית, לו היה נערך מפקד תושבים, מתקיימות בחירות וקמים גופים מפלגתיים מודרניים, אולי הייתה ההיסטוריה מתגלגלת אחרת . אך לא כך היה . ההתעקשות על שלילת הכרה בקיום לאומי יהודי הותירה על כנה את הפוליטיקה החמולתית בציבור הפלסטיני . לא מוסדות פוליטיים חדשים, אלא "מועצה מוסלמית עליונה" מסורתית, בראשות חכם הלכה כביכול, המופתי הגדול, אמין אל - חוסייני . ההתעקשות הותירה מנהיגות מסורתית ואופוזיציה מסורתית ; מערכת שמחזרה פיצולים ורק העצימה קנאות, יריבויות ושנאות, חלקן עוד מהימים שקדמו לנביא מוחמד . שלוש שכבות בחברה פלסטינית כשהחל המזרח התיכון לסעור מהזווית...
אל הספר