פרק יד | בדרכה האחרונה

] 400 [ מנהיגה ללא גבולות בתחילת פברואר 1945 החמיר מצבה של סאלד, והיא נשארה להשגחה בבית הספר לאחיות שבו טיפלו בה במסירות . וד״ר קלייברג, רופאה האישי, טיפל בה . בכל ערב באו אליה לבית החולים הנס בייט ומזכירתה אמה ארליך . הם עדכנו אותה במתרחש בעליית הנוער, וסאלד המשיכה לטוות תוכניות . היא הציעה להקים מחנה מעבר גדול בקיבוץ אלונים למאות ילדים ניצולים שחיכו להבאתם ארצה אחר תום המלחמה ; במחנה יוכלו לשהות עד לקליטתם במוסדות קבע . היא הציעה להקים סמינר קבוע להכשרת מדריכים בעליית הנוער כדי לענות על הצורך במספר גדל והולך של מדריכים עבור הילדים הניצולים . סאלד המשיכה לעודד את עובדי הלשכה שישמרו על הרמה החינוכית ולא יזניחו את הטיפול האינדיווידואלי בילדים גם כשיגיעו לעליית הנוער הרבה ילדים בבת אחת . סאלד הייתה מודאגת שאינה יכולה להמשיך בעבודה בעליית הנוער בעת שעמדו לעלות אלפי ילדים ניצולי שואה, מיוסרים ומיותמים . מאגנס שראה אותה מדוכדכת ניסה לעודד אותה : ״היו לך הישגים רבים בשנות חייך״ . היא 2 הביטה בו והפטירה, ״היו לי חיים עשירים, אבל לא מאושרים״ . סאלד קיוותה שגם הפעם תתגבר על מחלתה, אך בתוך ימים ...  אל הספר