שיר מסכה 37 מבלי להתחשב במה שפגע במולדת, שמוטלת עליה החובה להיות אידילית, כדי שתשקף את ניצחונו של המשורר, אשר "נשרף" במסגרת מילוי תפקידו — להפיץ אור לקוראיו . "פָּנָיו הַמְּאִירוֹת" ( שורה 4 ) של הדובר בשיר מסמלות את אש השירה, אשר שורפת את הדובר - המשורר במסגרת התחייבותו לה, ועצם שריפתו של המשורר, או במילים אחרות, מותו, מאפשרת לו להיות חופשי כמו "פַּרְפָּר לָבָן" ( שורה 5 ) כדי למלא את שליחותו ואת ייעודו להאיר על האחרים, לאחר שמת על מזבח האמנות . אַלְ - בַּיַאתִי קורא לאותם "הָאוֹהֲבִים" ( שורה 2 ) להילחם למען האהבה, כשם שהמהפכנים נלחמים למען הצדק והיושר, ובכך הוא מקביל את האוהבים ואת המהפכנים למשוררים, אשר צריכים להיאבק למען השירה ולרומם אותה . אַלְ - בַּיַאתִי ראה בדמותו של אַלְ - חַלַאג' סמל לגיבור, אשר ממחיש במותו את החופש והופך סמל אגדי להקרבה . 7 בשורות האחרונות של השיר אנו עדים לניסיון מצדו של אַלְ - בַּיַאתִי להאיץ במשוררים לחקות את אַלְ - חַלַאג' ולרדת ממגדלי השן שלהם כדי להאיר את הדרך או המולדת של עמיהם ולהביאם אל עבר העתיד המואר, והוא עושה זאת באמצעות אזכור מותו הטרגי של אַלְ -...
אל הספר