המימוש העצמי הנשי על פי הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית של סארטר ודה בובואר במאה ה-20

מבוא | 17 האדם, שנקבעו מראש . אולם הוא סבר שבכוחו ובאפשרותו של האדם להתגבר עליהן על ידי הפיכתן ל"אין", בכך שהוא נלחם בהן ומצמצם עד אפס את השפעתן על חירותו ועל ההשלך שלו . סימון דה בובואר ( 1908 - 1986 ) , בת זוגו של סארטר במשך שנים רבות, ביססה את התאוריה הפמיניסטית שלה על יסודות האקזיסטנציאליזם של סארטר . דה בובואר פנתה למהות האונטולוגית ( ה"יש" ) של נשים וביקשה לעורר בהן תודעה כללית נשית בדומה לזו הגברית . היא פתחה בפניהן צוהר לחירות נשית שדרשה אחריות אנושית ותבעה מהן התנערות מוחלטת מהונאה עצמית ולקיחת אחריות על גורלן . היא עימתה את האישה עם האימננטיות שלה כלומר עם החשיבה והקיום לפי המהות הפנימית, הטבועה והכלולה בעולם, ובעיקר עם הנוחות שבתלות שלה בגבר ובפסיביות שהיא שוקעת בה . שחרור האישה מכבליה לדידה היה צעד אישי - נשי נדרש שקשיים מרובים בצידו, משום שהוא מצריך חשבון נפש נשי נוקב ושינוי תפיסה עמוק כמו הגדרה עצמית מחודשת . סימון דה בובואר ביטלה את המדרג שאפיין את הגדרת בני שני המינים, לרבות הגדרת האישה ביחס לגבר כ"אחר", ומיצבה את האישה כשווה בהגדרתה לגבר, כלומר יצור אנושי חירותי בדיוק ...  אל הספר
מכון מופ"ת